פירוש הביטוי "ללכוד ברק בבקבוק" הוא להצליח במשימה שנחשבת כל כך קשה שהצלחה בה היא פוקס של פעם בחיים. לפני שלוש שנים, נראה היה שג'יימס גאן הצליח ללכוד ברק משלו. הוא יצר סרט ביקום הקולנועי של מארוול שגם עמד בפני עצמו, גם היה בעל סגנון ייחודי וגם הציג מספר דמויות שהקהל הרחב מעולם לא שמע עליהן – ולהפוך את זה לשעתיים שהיו כיף ענק, והצלחה אדירה, ביקורתית וכלכלית. אז, כמובן, הוטל עליו ללכוד ברק נוסף. למרות שזה בדיוק הקטע עם לכידת ברקים: כמעט בלתי אפשרי לעשות את זה פעמיים.
ב"שומרי הגלקסיה 2" אנחנו פוגשים שוב את גיבורינו הצבעוניים ונראה כאילו רק אתמול נפרדנו מהם בסרט הקודם. כרגיל הם עסוקים בקרב ענק בזמן שהם מחליפים דאחקות אחד עם השני, וכולם עדיין נראים אותו הדבר, פרט לגרוט, שהפך מעץ גדול לגרסת הט"ו בשבט של דרדס. כדאי לכם לנצור את דקות הפתיחה האלה בהן כל החבורה נמצאת יחדיו, כי זה לא יימשך הרבה זמן.
אם הסרט הראשון היה ה"מלחמת הכוכבים" של מארוול, הסרט הזה הוא "האימפריה מכה שנית" שלה, כולל רגע של הצהרת "אני אביך" – והפעם זה אפילו לא ספוילר. אחרי פתיחה מבטיחה, הסרט מפצל את קבוצת הגיבורים לשניים (ואז מפצל אותן שוב), והסיפור מתפצל ביחד איתן. זה עוד דבר ש"אימפריה" עשה בהצלחה, אבל כאן זה עובד פחות טוב. אחת הסיבות העיקריות לכך ש"שומרי הגלקסיה" הראשון היה מוצלח היה הדינמיקה הקבוצתית של הדמויות האלה. ברגע שהן כבר לא יחד – גם אם הם מחולקים לזוגות – זה פחות כיפי. או כמו שגרוט אומר באחת הסצינות, "אני גרוט".
הסרט מתפצל גם מבחינת הטון. אם הסרט הראשון עסק בגיבוש של הדמויות האלה אל סוג של משפחה לא-קונבנציונלאית (זה לא סרט של וין דיזל בלי "משפחה"), כאן יש עיסוק יותר במשפחות הביולוגיות של הדמויות – קוויל עם אביו, וגאמורה עם נבולה, שזוכה הפעם ליותר זמן מסך ומקבלת קצת יותר עומק. אבל העלילות האלה כל-כך מלודרמטיות שכשהסרט נמצא בהן זה כאילו מישהו כיבה את כפתור ה"כיף" שדלק במשך כל הסרט הקודם. בסרט הראשון, בכל פעם שנראה היה שעומד לבוא קטע קלישאתי צפוי, הסרט היה נמנע ממנו רגע לפני, או נותן לו איזה טוויסט. הפעם, משום מה, הסרט הולך עם הקלישאות האלה עד הסוף, בלי לחדש אותן בשום צורה.
הישועה באה, איך לא, מצידם של רוקט ובייבי גרוט, שכנראה רק מכירות המרנצ'דייז שלו יכסו את עלות הסרט וישאר עוד מספיק לשווארמה. בעיקר בסצינות האלה הסרט נזכר פתאום שהוא יכול להיות גם כיפי. גרוט אחראי לקטעים הכי טובים בסרט, כולל מה שהוא אולי סיקוונס כותרות הפתיחה הכי חמוד שנצפה אי פעם על מסך. בכל פעם שרוקט וגרוט לא היו על המסך רק חיכיתי שהם יחזרו כבר. גם יונדו, דמות שולית בסרט הראשון, מקבל הפעם יותר זמן באור הזרקורים, כולל כמה קטעים משובחים.
"שומרי הגלקסיה 2" הוא עוד סרט מבדר ביקום של מארוול, אבל כזה שיותר קרוב לנוסחתיות המארוולית הידועה מאשר למשהו ייחודי כמו קודמו. הוא מעלה את רמת האקשן והבומבסטיות, יש לו קטעים מבדרים בהחלט, יש בו סצינות שמצליחות לרגש והפסקול עדיין אוסום. אבל הפיצול הממושך של החבורה והנפילה אל קלישאות ומלודרמה מונעות ממנו להגיע אל רמות הפאן שסיפק הסרט הראשון. כמו "האימפריה מכה שנית", יהיו אפילו אנשים רבים שיגידו לכם שהוא טוב יותר, אבל אני תמיד העדפתי את "תקווה חדשה".
