הגדרות כמו "קול של דור" הן חרב פיפיות. הן יכולות לסמן יצירה מסוימת כחשובה או טרנדית ברגע מסוים, אבל הן גם מקבעות לה מעמד כתוצר של זמנה, כתשובה או תגובה למצב הקיים ברגע פרסומה. ברגעיה הראשונים, "קורדרוי" נראית כאילו היא מכוונת בדיוק לשם, ל"בנות" פינת "אופוריה". או יותר גרוע, לעוד סיפור שמצקצק על "הדור הצעיר" מופרע הקשב שבוהה בטלפון במקום לחיות את הרגע. מזל שהיא מתגלה בשני פרקיה הראשונים כמשהו אחר - סדרה חכמה ומלאה רגש, כזו שמתמסרת לצדדים המכוערים והאפלים של הדמויות שלה ועדיין מצליחה לגרום לנו לחבב אותן, או לפחות לרצות לדעת מה יקרה להן.
שלישיות זה לא הכל: "קורדרוי" היא הרבה יותר מסתם "סדרה פרועה על צעירים רודפי ריגושים"
