פתיחת העונה השלישית של "כפולים" מוכיחה שהיא כאן כדי לתת פייט

אחרי שבעונה הראשונה היו אלו חמישה ישראלים תמימים (או שלא) שהואשמו בחטיפתו של בכיר איראני, ובעונה השניה היו אלו שלושה ישראלים תמימים (נניח) שהואשמו בפיצוץ צינור נפט בזמן טקס חגיגי בו השתתפו פוליטיקאים ישראלים וטורקים, בעונתה השלישית "כפולים" עושה את המהלך שכולם חולמים עליו ועוברת להייטק (או הייטקס כמו שאומרים היום). חברת "סטרימייז" (StreamMaze) הישראלית מוציאה את מאתיים עובדיה לחגיגות מוגזמות בעיר פאפוס שבקפריסין (כן, הם הביאו גם את סקאזי), בנוכחות שר החקלאות וחבר הקבינט המדיני ביטחוני, שימי דקל (אוהד קנולר), אז מתרחשת מתקפה כימית שמותירה כמה מהנוכחים במצב קשה ומעלה חשד כי שלוש מעובדות החברה היו מעורבות במעשה. מי שנשלח גם הפעם לפתור את התעלומה, ובעצם מהווה כמעט לבדו את החוט המקשר בין העונות, הוא איש השב"כ איתן קופל (מיקי לאון).

למרות שחלפו יותר משלוש שנים מאז ששודרה לאחרונה בעברית (הגרסה האמריקנית המאוד לא טובה שלה, "Suspicion", הסתיימה ממש בשבוע שעבר באפל טיוי פלוס), אווירת הקונספירציה של "כפולים" מרגישה רלוונטית מאי-פעם. בבסיס סדרת המתח שיצרו ליאורה קמינצקי, מריה פלדמן ועמית כהן-ראב, נמצאת התחושה שמוכרת לכל ישראלי. אם יש תסמין אחד יותר מובהק של נגיף הקורונה מאשר אובדן חושי הטעם והריח, זאת העלייה האקספוננציאלית באנשים שמאמינים בתיאוריות קונספירציה. "כפולים" לא צריכה שתאמינו ביצורים עם ראשים גדולים ועיניים מפחידות, היא יודעת שהצופים שלה מטילים ספק בכולם ובהכל, מכאן היא רק צריכה לספק עלילת מתח סוחפת מספיק כדי שתחזיק אותנו על הקצה לאורך עונה שלמה. אם לשפוט על סמך הפרק הראשון בלבד, נדמה שיש למה לחכות.