עמוק בתוך הבור: "העיר הזו שלנו" מתארת את ההתדרדרות שאירעה מאז "הסמויה"

אחרי הרצח של ג'ורג' פלויד על ידי שוטר ב-2020, רבו הקולות שקראו לטלוויזיה האמריקנית לעשות חשבון נפש בנוגע לאופן התועמלני שבו היא מתארת שוטרים. בניגוד מוחלט למציאות, בסדרות הם מתוארים תמיד כגיבורים שמבקשים לעשות את הדבר הנכון, גם אם חלקם פגומים וגם כשהם פועלים בניגוד לחוק כדי להוציא הודאה מאיזה חשוד. על אף סימנים של הכאה על חטא בחודשים שאחרי מותו של פלויד, החזרה לשגרה בהוליווד הייתה מהירה להפליא. דיק וולף לבדו עומד מאחורי 198 שעות טלוויזיוניות בעונת השידורים החולפת של ערוצי הברודקאסט האמריקניים. אמנם לא כולן עוסקות באוכפי החוק, אבל רובן המכריע כן: סדרות "שיקגו", שמתוכן אחת עוקבת אחר משטרת העיר, סדרות "FBI" וכמובן סדרות "חוק וסדר", כולל המקורית, שחזרה השנה כמעט 12 שנים אחרי שסיימה את דרכה הקודמת. מה זה עם לא עדות לכך שדבר לא השתנה?

ביוני 1991, ממש כש"חוק וסדר" המקורית סיימה את עונתה הראשונה, יצא לאור הספר הראשון של דיוויד סיימון, "Homicide: A Year on the Killing Streets", שבמסגרתו התלווה במשך 12 חודשים לבלשי מחלק הרצח של משטרת בולטימור. שנה וחצי לאחר מכן עלה ב-NBC העיבוד הטלוויזיוני שיצרו טום פונטנה ובארי לוינסון (עם סיימון כמפיק ואחד הכותבים) על פי הספר - "רצח מאדום לשחור". כבר מתחילתה היא הצטיירה כעילית של סדרות המשטרה בשנות ה-90 ובכלל (לצד "NYPD", שעלתה באותה שנה והייתה פופולרית ממנה בהרבה). הבלשים ב"רצח מאדום לשחור" היו אנושיים ומורכבים והעולם שפעלו בהם היה קשוח וחסר פשרות. ועדיין, בלית ברירה, מתוקף האכסניה שלה ברשת ברודקאסט, "רצח מאדום לשחור" פעלה במסגרת התבנית המוכרת של סדרות משטרה והציגה אותם ככוחות הטוב.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר