עד שיאיר לפיד ועמית סגל יסיימו להזדעזע, כבר לא תישאר מדינה להציל

עד שיאיר לפיד ועמית סגל יסיימו להזדעזע, כבר לא תישאר מדינה להציל


אחת הקלישאות הטיפשיות שנשמעות במחוזותינו בכל פעם מחדש היא: "אם שני הצדדים כועסים, כנראה שעשיתי משהו בסדר". מי שמשתמשים בה הם בדרך כלל אלו שמנסים למצוא את "דרך האמצע", "המרכז", כל אותם מושגים שנועדו לכסות על העובדה שהם לא באמת רוצים להתחייב לדעה אמיתית. בהחלט ייתכן שאין להם אחת כזו. יאיר לפיד הוא התגלמות הדמות הזו: האיש שרוצה להיות מנהיג אבל בלי לנאום בהפגנה, האיש שרוצה להיות אלטרנטיבה אבל נראה תמיד כאילו לא ממש בוער לו. ויותר מכל, יאיר לפיד הוא התגלמות הטרגדיה שמתחוללת בישראל בימים אלה. הדמות שכביכול אמורה להיות הפנים של המחאה הזאת, הסמל של הישראליות הליברלית, המערבית, הדמוקרטית, האיש שהתפרנס למחייתו מכתיבה ולא מסוגל להבין את גודל הרגע שאליו נקלע.