סמל ריק של התנגדות: למה הגלולה של "מטריקס 4" כל כך מרה?


אפילו שידעתי שזה הולך לקרות, קשה היה לא להתרגש בכלל כשגיליתי על יציאת הטריילר הראשון לסרט הרביעי בסדרת "המטריקס" - 18 שנה אחרי הפעם הקודמת.

בכל זאת, מדובר על סדרת סרטים איקונית - יותר נכון לומר, סרט איקוני אחד ושני המשכונים מושמצים - שתפסו במדויק את תמצית החרדה המערבית במפנה המילניום: פחד מהשתלטות המכונות, יצר ההרס העצמי הבלתי נתפס של האנושות, והאפשרויות והסכנות שבחיים וירטואליים כפולים. עם סצינות האקשן הכל כך משפיעות שלו, ונראטיב כמעט מיתולוגי על האחד שיציל את העולם, "מטריקס" היה סמל פנטסטי של התנגדות לריקבון.

הטריילר של "מטריקס: התחייה" מנסה להחזיר לחיים את כל אלה, ואפילו עם אותם גיבורים. לצלילי הקלאסיקה "White Rabbit" של ג'פרסון אירפליין, גם היא עמוסת רפרנסים ל"אליס בארץ הפלאות", קיאנו ריבס וקארי-אן מוס נפגשים שוב כניאו וטריניטי - אפילו שטכנית הם לא ממש סיימו את הטרילוגיה המקורית על הרגליים. גלולות נמצאות בכל מקום, ושוב: קרבות, סוכנים וקונג פו.