"סמוך על סול": ביקורת עונה 6

מהו הקו שבין טוב ורע? האם יש בכלל קו שכזה שחצייה שלו מסמלת את דרך האין חזור בנפשו של אדם? האם יש דרך לכפר על טעויות העבר, על המסלול שבחרת בחייך, על ההחלטות הקטנות שנדמות כמעט מקריות ובלתי חשובות בדרך, אך בחירה בהן סוללת בסופו של דבר את דרכך בחיים? אם סדרת האם "שובר שורות" שרטטה מסלול אלים ואכזרי בו אדם מתמסר לחלוטין לצד הרע בנפשו, לכאורה בשם אלטרואיזם (העזרה למשפחתו) אך למעשה לשם צבירת כוח וכסף ("עשיתי את זה בשביל עצמי", אומר וולטר לבסוף), "סמוך על סול" בדרכה הערמומית והמורכבת יותר, וגם האנושית יותר, צוללת אל מעמקי הנפש האנושית של גיבוריה ובודקת מה הפך אותם למי שהם, האם יש בכוח המחילה והחרטה לגבור על הדרך בה צעדו והאם יש בכוחה של אהבת אמת להאיר את הפינות החשוכות בנפש שלנו.

העונה השישית והאחרונה של סדרת המופת, שיצרו וכתבו וינס גיליגן ופיטר גולד ברמת גימור קולנועית ותשומת לב לפרטים הקטנים שטרם נראתה במסך הקטן, עסקה ביתר שאת בתמות האלה כשהיא קושרת את כל קצוות העלילה שנותרו פתוחים (מותם של האוורד, נאצ'ו ולאלו, השאלות לגבי היעדרותה של קים מעתידו של סול, הפיכתו הסופית של ג'ימי מקגיל לסול גודמן), קופצת לעתיד העגום וחסר הצבע של סול כג'ין טקוביק המנסה לברוח מהרשויות ומעברו שאינו מניח לו ושל קים שחיה חיי פרברים מדכאים וחסרי ריגוש בניסיון להעניש את עצמה על טעויות העבר, וסוגרת מעגל עם הופעות אורח של וולטר וג'סי, לצד סיום סיפורם המשותף של ג'ימי וקים.

אם עד לעונה זו יכולנו להזדהות ולהיות בעד ג'ימי מקגיל, שרק "מחליק" פעם אחר פעם, אך כוונותיו בדרך כלל טובות ויש לו מצפן מוסרי בדמות קים שמונע ממנו לחצות את הרוביקון באופן שאין ממנו דרך חזרה, שלוש נקודות מפנה בעונה הזו שקשורות לקים מסיטות אותו לחלוטין מהדרך ומחזירות אותו אליה חזרה. הראשונה היא כשקים עוזבת אותו לאחר מות האוורד והבנתה כי מערכת היחסים ביניהם רעילה זה לזו. מאותו רגע עלילת "סמוך על סול" מסתיימת וקופצת במונטאז' אחד להיותו עורך הדין הנכלולי סול גודמן, אדם שבורח מעברו, ממצפונו, מאהבתו הנכזבת.



הרגע השני הוא שיחת הטלפון שלו עם קים לאחר שנים של נתק בה היא מבקשת ממנו להסגיר את עצמו ומנתקת. הידיעה שאין לו דרך לחדש את הקשר איתה, מוציאה אותו להשתוללות חסרת רסן בה הוא מבצע סדרת גניבות מתוחכמות אך ורק בשל בצע כסף, ולבסוף מבצע גניבה מאדם חולה סרטן (כן, כמו וולטר ווייט) שמובילה למפלתו. הרגע השלישי הוא רגע הכפרה. בדרכו לנסות ולסחוט את דרכו להטבה נוספת בתנאי המאסר, קורה הדבר האחד, היחידי בחייו, שגורם לשינוי. קים עושה את הדבר שסול לא חושב לעשות עד לרגע הזה – מתוודה מרצונה החופשי על נסיבות מותו של האוורד ומסכנת את עצמה כדי לחיות בשלום עם עצמה. הידיעה שקים סיכנה את עצמה מרצונה החופשי ואף חשופה לתביעה אזרחית עצומה, מחזירה את סול באחת לימיו כג'ימי מקגיל. הוא מבקש מבית המשפט לפנות אליו בשם זה ומבצע מהלך שמנוגד לכל האופי הסול גודמני ומתוודה על מניעיו האמיתיים למעשיו וכל זאת כדי לזכות במחילתה של קים. הסיכוי לחידוש הקשר בין השניים, הנוכחות שלה בחייו, גם אם יהיו עד לשארית ימיו בכלא, עדיפה על חיים חסרי אהבה ואמת, בהם נפשו כלואה בסבך השקרים והזהויות שבנה לעצמו.

שלושה פלאשבקים מופיעים בפרק האחרון בסדרה. בשניים מהם מעמת סול את הדמויות שפגש לאורך דרכו העקלקלה בשאלה מה היית עושה אם הייתה לך מכונת הזמן, שהיא בעצם שאלת חרטה על טעויות העבר. בעוד מייק עונה כי הוא מצטער על היום בו לקח שוחד לראשונה, סול עונה לו כי היה חוזר לעבר ומבצע השקעות שהיו הופכות אותו למיליארדר. "זה הכל? כסף", שואל אותו מייק, "מה עוד יש"? עונה לו סול. יש עוד הרבה: ממותו של צ'אק, דרך זה של האוורד ועד החבירה לוולטר שתוביל למפלתו הסופית. אבל כל עוד סול לא יתעמת עם עברו ויכיר בטעויות שעשה, כל עוד ה"חרטות" שלו יהיו חומריות בלבד, הדרך לנפילתו ולאיבוד נשמתו ואובדן אהבת חייו תהיה מהירה.