סיכום 2021: הסדרות הטובות ביותר של השנה - ...

עוד שנה עברה, ולמרות ש-2021 איננה 2020 ואזרחים התרוצצו חופשי ברחובות יותר מאשר ישבו מרותקים למסך הקטן, השנה לא הייתה חפה מסדרות גדולות שכבשו אותנו. כתב הטלוויזיה דניאל עמיר בוחר את הסדרות שעשו לו את השנה. בחלק הראשון - מקומות 6-10: מ"המפקדת" המקומית ועד "וונדה-ויז'ן" של מארוול

10. פראן לייבוביץ': נגיד שזאת עיר, נטפליקס

אי אפשר להגיד ש-2021 סימנה "אהבת אדם" – מריבי סגרים וחיסונים ועד הצלחת סדרות די קודרות ("משחקי הדיונון", לדוגמה), וככזו, אין פלא שהיא התחילה עם אחת מהאנשים שמגדירים את המונח "מיזנתרופיה" (מלבד לארי דיוויד), פראן לייבוביץ'. המעקב המהנה של במאי הקולנוע האגדי מרטין סקורסזה (ואורחים חשובים אחרים, כדוגמת ספייק לי ואוליביה ווילד) בסדרה התיעודית מבית נטפליקס, "פראן לייבוביץ': נגיד שזאת עיר" ("Pretend It’s a City"), אחרי חברתו הקרובה, הסופרת והוגת הדעות, או פחות יותר, האישה שאוהבת לשנוא כל דבר (ואולי לא פחות את עצמה) בסביבתה "האהובה" ניו-יורק.

ממצוקת התחבורה הציבורית ("הייתה מספיקה נסיעת סאבוויי אחת כדי שהדלאי לאמה יהפוך למשוגע!") ועד צמצום תרבות הספר וגדילת תרבות ה-"Wellness" מספקת ראייה מעט שונה על המציאות בתקופה שבה הכל נראה שחור. תובנותיה של לייבוביץ', יהודייה לסבית שהכירה אפליה וניכור כל חייה, אינה מסכמת את טענותיה רק ב"אישה לבנה שמסבירה לנו למה החיים רעים?", אלא הופכת את הנרגנות לממכרת, כזו שפרצה לחיינו ב-"סיינפלד" ומאוחר יותר ב-"תרגיע" (שעורכת אף היא חזרה מצוינת בימים אלו ממש), וגורמת לנו להבין שאולי חיינו מורכבים יותר מרגעי עצבים על אדם שאוכל כריך טונה במשרד מאשר ויכוח מתמשך על תפקוד הממשלה.