אי אז לקראת אמצע 2020, כשכולנו ברחנו אל מעמקי ספריות הסטרימינג וה-VOD בחיפוש אחר נחמה מהמתרחש בעולם החיצון, נראה כמעט הזוי שנרצה לצפות שוב ביצירה שקשורה למגפה כלשהי. הקונספט הזה היה נחמד כל עוד התקיים במחוזות המותחנים הבדיוניים, אבל מרגע שהפך למציאות משתקת וקטלנית, רק מזוכיסטים אמיתיים יבחרו לשחזר את החוויה גם במתחם האסקפיזם הפרטי שלהם. ובכן, מתברר שלא רק הם. העיבוד האמריקאי של "אוטופיה" באמזון פריים וידאו, המותחן הרוסי "הצלה" ("To The Lake") בנטפליקס, "העמדה" שעלתה בישראל ביס - כולן יצירות מהשנה החולפת שבמרכזן עמדה מגפה קטלנית - הוכיחו שהז'אנר עדיין מדבק.
ובכל זאת, בתור מי שבעצמו סבל עד מאוד לפני שפרש מ"העמדה", ההבטחה של "סוויט טות': ילד עם קרניים" ("Sweet Tooth") לוותה בחשש לא קטן מעוד יצירה מתישה ומצלקת. הסדרה מבוססת על קומיקס בעל אותו שם מאת ג'ף למיר (שגם אייר אותו) המשתייך לחברת הבת של DC קומיקס - ורטיגו. החברה הוקמה בתחילת שנות ה-90 מתוך כוונה להוציא תחתיה תכנים המוכוונים לקהל בוגר יותר, עם עיסוק בשימוש בסמים, עירום, אלימות גרפית וכיוצא באלה. מכאן יצאו יצירות כמו "סנדמן" ו"פריצ'ר", וכמותן גם "Sweet Tooth" הביאה עמה חזון אפל. היא מתרחשת במציאות שבה נגיף קטלני ומסתורי מוביל למותם של מרבית בני האדם, בדיוק כשתופעה יוצאת דופן אחרת מובילה להיוולדם של תינוקות בני-כלאיים, מחציתם אנושיים ומחציתם חייתיים.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מתוק וקל: "סוויט טות'" הופכת דיסטופיה אפלה להרפתקה מהנה
