"משחק הדיונון": ביקורת עונה ראשונה

מאות אנשים מדרום קוריאה מוזמנים לשחק בתחרות הישרדות מסתורית המבוססת על משחקי ילדות שכולנו מכירים על מנת לזכות בפרס בסך 40 מיליון דולר. יעל מאורר בביקורת על דרמת מתח קוריאנית מסוגננת על כוחו המשחית של הכסף

הסדרה "משחק הדיונון", כפי ששמה מעיד, היא דרמה על משחק החיים שסופו ידוע מראש. היוצר הדרום קוריאני המצליח, הואנג דונג-יאק ("מיס גראני", "המבצר") עוסק בפערי מעמדות, בכוחו של הכסף, ובאכזריות המבנית של השיטה הקפיטליסטית, נושאים המופיעים בצורה מובהקת ביצירתו של היוצר הקוריאני המפורסם יותר בעולם המערבי, בונג ג'ון-הו, שיצר את "פרזיטים" ו"רכבת הקרח". גיבור הסדרה, גי-הון (לי יונג ג'ה, "עיר השמש העולה") הוא לוזר, מכור להימורים, שחייב סכומי כסף גדולים למלווים בריבית אכזריים במיוחד. הוא חי אצל אמו הזקנה ומנותק מבתו היחידה והאהובה. למרות הבחירות הגרועות שעשה בחייו, מעורר גי הון הרבה אמפטיה, גם בשל המשחק המצוין של השחקן המגלם אותו.

חייו האומללים של הגיבור מקבלים תפנית מוזרה במיוחד כאשר הוא פוגש איש מסתורי בתחנת הרכבת שמזמין אותו לשחק משחק תמורת כסף. המשחק הזה, מסתבר, הוא רק קדימון למשחק העיקרי בו עוסקת הסדרה: משחק אכזרי ביותר בו קבוצת אנשים שכבר אין לה מה להפסיד מהמרת על הכול תמורת סכום כסף נאה. במידה רבה מזכירה הסיטואציה הזאת תכנית ריאליטי בה המשתתפים מקבלים משימות שונות ומשונות ומנופים בזה אחרי זה עד שנשאר ה"שורד" היחיד שזוכה בסכום הכסף בקופה. ב"משחק הדיונון", ה"ניפוי" רדיקלי הרבה יותר. הסדרה מראה לנו גרסה של תכנית ריאליטי ללא שום מעצורים מוסריים. אפשר רק לתהות האם תכניות הריאליטי שאנו צורכים הרבה יותר מוסריות מהגרסה המוקצנת הזאת.