לא מעט דברים השתנו במעבר בין דפי הרומן "מלכת היופי של ירושלים" אל המסך. ארבעת הדורות של נשות משפחת ארמוזה צומצמו לשלושה, לפחות בשלב הראשון. גלריית הדמויות הענפה של המקור צומצמה. דמויות מסוימות שבספר היו נוכחות רק ברקע, כאלה שבעיקר מדברים עליהן, זוכות לזמן מסך נאה. גורלן של דמויות כאלה ואחרות משתנה. סיפורי האהבה והבגידה השונים מקבלים מתווים שנבדלים ממה שהכרנו בספר. הגיבורה המרכזית, רוזה (הילה סעדה המצוינת), הרבה פחות פסיבית מאשר במקור של שרית ישי לוי. פסיביות לא מצטלמת טוב.
כל זה לגיטימי לגמרי. המדיום הטלוויזיוני שונה מאוד מהספרותי, בוודאי כשיש 44 פרקים בעונה שכולם אמורים לפתות אותנו להמשיך הלאה. הבעיה טמונה בשינוי הכי גדול שעושה העיבוד החדש של יס: מעקר חלק גדול מהתשוקה והכוח של חומר המקור. אלה שהביאו מאות אלפי קוראים ברחבי העולם לדפדף כדי לצלול עוד בקורותיהן של רוזה, בתה הסוררת לונה, ולבסוף גם גבריאלה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
"מלכת היופי של ירושלים" מאבדת את התשוקה בדרך למסך
