"מחוברים" יורה את כל התחמושת על ההתחלה. הם שכחו שסיפור נבנה לאט?

הקידום לעונה החדשה של "מחוברים" (HOT) מבשר בחגיגיות שמדובר ב"עונת העשור" ואמנם, הקורונה שיבשה גם לי כמו לרבים אחרים את תחושת הזמן, אך עדיין הרגיש לי לא הגיוני שחלפו רק עשר שנים מאז שחנה רטינוב מחולון התלבטה "האם עדיף להתאהב ולהיפגע או לא להתאהב בכלל?" ונכנסה לנו עמוק ללב (אגב, רטינוב היום נשואה באושר פלוס שניים אם רציתם לקבל תשובה לשאלה). ובאמת, חיפוש קצרצר בגוגל מגלה שעונתה הראשונה של "מחוברים", שודרה ב-2009 מה שאומר שאנחנו אמנם צופים בעונה העשירית של הסדרה אבל עבר כמעט עשור וחצי מאז הפורמט המצליח נכנס לחיינו. לא קריטי אבל בכל זאת - בסדרה שבנויה מאנשים שמדברים את עצמם לדעת, שווה להתייחס לסמנטיקה.

חגיגות ה"עשור" המוגזמות הן אולי הדרך של היוצרים רם לנדס ודורון צברי, ביחד עם במאית העונה הנוכחית תמר ברקאי, להזכיר לקהל "היי, אנחנו זיהינו את הפוטנציאל באנשים שמדברים על עצמם למצלמה הרבה לפני הסטורי", אבל האמת היא שהדיון על מקומה של "מחוברים" בעידן הרשתות החברתיות נהיה כבר מטרחן בפני עצמו. כן, כבר שנים שכל זאטוט עם טלפון נמצא במרחק סרטון מוצלח של 30 שניות מלהפוך לכוכב רשת. צילום עצמי הוא חלק מחיינו לפחות באותה המידה כמו ביטוח לאומי, כך שבסוף הכל חוזר לשאלה החשובה - האם יש לכם סיפור מעניין לספר. ונדמה שבעונתה העשירית - "מחוברים" ניסתה להימנע מהשאלה הזאת ושמה קודם כל דגש על עניין הליהוק.