"מה אם...?": ביקורת סדרת האנימציה החדשה של מארוול

אחרי הצלחות ענק קולנועיות וטלוויזיוניות, מארוול בוחרת בסדרה החדשה שלה בפורמט שונה לחלוטין – סדרת אנתולוגיה – ומתרכזת בדוגמה קלאסית ספציפית: "אזור הדמדומים". אז למה בחרה מארוול לערוך מחווה לסדרת בת 60 שנה, כשעל גבה נטל הסברת התמה החדשה של מציאויות מקבילות שתופיע בסרטיה הקרובים והמשכת רצף הסדרות הפופולריות שסיפקה לשירות הסטרימינג "דיסני פלוס"? התשובה לא ברורה, אבל המגמה של חברת הקומיקס דווקא כן די ברורה – לאמץ את רוח הקומיקס עליה רעיונותיה מבוססים, ואם אותה הרוח מכוונת לניסיונות שונים ונועזים להמציא את עצמך מחדש, פרויקטים כדוגמת "מה אם...?" (“What If…?”) נולדים.

התכנית החדשה – סדרת האנימציה הקאנונית הראשונה שחברת הקומיקס מוציאה – בת 9 הפרקים (הסדרה הגיעה לסיומה בשבוע האחרון) – מבוססת על סדרת חוברות שהחלה ב-1977, והציגה מה היה קורה אם מקרים מפורסמים בעולם הגיבורים של מארוול היו מתרחשים מעט אחרת. לאחר אירועי "וונדה-ויז'ן" ו-"לוקי", שהובילו ללידת המציאויות המקבילות ("המולטי-וורס"), "הצופה" ("The Watcher", המדובב ע"י ג'פרי רייט; "ווסטוורלד") חייזר כל-יכול שנשבע בתחילת היקום לפקח, אך לא להתערב על השתלשלות האירועים בשלל יקומים מקבילים, לוקח אותנו ב-"מה אם?" לכמה מהסיטואציות המוכרות ביותר ב-MCU, רק מזווית אחרת.