מדורת השבט: "הלוטוס הלבן" מחקה את הפריבילגיה - וגם לועגת לה

אחד הטרנדים הטלוויזיוניים הבולטים של השנים האחרונות הוא דרמות יוקרה. כולנו כבר יודעים לזהות בקלות את הסדרות מהז'אנר הזה לפי מספר מאפיינים: קאסט של כוכבים נוצצים, נופים מרהיבים (בדרך כלל של עיירות נושקות לים), פסקול איכותי שנבחר בקפידה, וכמובן עלילה שמציגה סוד גדול שמרחף מעל המתרחש. מלבד הבאזז הגדול ושלל הפרסים שנפל בידי "שקרים קטנים גדולים" למיניהן, משהו בהן אליטיסטי להחריד. גם אם הבעיות שמוצגות בהן אוניברסליות, קשה לטעות ולחשוב אפילו לרגע שהן נוגעות באמת גם לנו. העושר מנקר העיניים, הנוף האנושי המאוד מסוים - הכל נועד לאפשר לנו להיות אורחים לרגע בסבלם של היפים והנכונים. צרות, אבל בסטייל.

אף שלכאורה היא כוללת את כל המאפיינים של הז'אנר, "הלוטוס הלבן", המיני-סדרה החדשה מבית HBO (שעלתה ביום שני גם ביס, הוט וסלקום טיוי), היא ככל הנראה הסאטירה הראשונה עליו. ההבנה הזאת אינה מיידית, וככל הנראה שבכוונת מכוון. האופן שבו הסדרה מתפתחת, ובעיקר האופן שבו היא מתייחסת לגיבוריה, חושפת אט אט את עמדתה כלפי צרות של עשירים בכלל וסוגיות של מעמדות חברתיים בפרט. אלא שבניגוד ל"יורשים", למשל, המהפך הזה בנקודת המבט מסימפטיה לסלידה, לא הופך לעונג אלא לזמזום טורדני ועוכר שלווה של חוסר נוחות.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר