בשנים האחרונות פוקד ג'יי ("שיש") קולר מדי יום את אולם הסינמטק בתל אביב וצופה בשלושה סרטים. מגיל ילדות המנהג לצפות בכל סרט חדש שיוצא לאקרנים הוא חלק בלתי נפרד מחייו. כך גם בחייו הבוגרים, הן כאיש תרבות והן כשחקן, מבקר ומפיץ סרטי קולנוע ישראליים.
"מאז גיל 3 אני בעסקי הקולנוע", אומר קולר בנונשלנטיות."אבא שלי, יוסף קולר, שהגיע לארץ מברלין בשנות ה־30 בגלל המלחמה, פתח מכוני יופי ברחוב אלנבי בתל אביב, וכל סדרני בתי הקולנוע בעיר ידעו שאם הם רוצים להסתפר או להתגלח בחינם אצל אדון קולר, הם צריכים להביא לו כרטיסים לקולנוע. כך אני ושתי אחיותיי היינו הולכים בכל יום לקולנוע אחר בתל אביב. הייתי רואה בתקופה ההיא שישה סרטים בשבוע. מאוחר יותר, כשהפכתי את התחביב לעיסוק, ראיתי בפסטיבלים בינלאומיים חמישה סרטים ביום. היום אני רואה בין שניים לשלושה סרטים ביום, וממליץ או לא ממליץ לחברים".
שמו אינו מוכר לכולם, אך הרזומה שלו מרשים. "עבדתי כשחקן ב־60 סרטים, ישראליים ובינלאומיים; שיחקתי בתיאטרון; שימשתי מבקר קולנוע בעיתונים כמו 'קולנוע', 'העולם הזה' ו'עולם הקולנוע'; שלחתי סיקורים מפסטיבלים; תרמתי מהידע שלי לסרטים חשובים בקולנוע הישראלי; קניתי סרטים בשביל מפיצים אחרים וגם בשבילי - ואני גאה בכל ההישגים האלה", הוא אומר.
"מגיל 3 אני בעסק": איש הקולנוע שיש קולר חוזר לסרטים הגדולים בהם לקח חלק
