בשלהי העשור השלישי לחייו, מאס אריק ארתור בלייר באליטה. מי שנולד למעמד העליון בבריטניה ולמד בבית הספר היוקרתי איטון, החליט לחקור לעומק את ניצול מעמד הפועלים בכך שהפך לעני מרצון. את קורותיו, בין שיכונים מוכי פשפשים, בתי תמחוי, קבצנים, חולים ומוכי גורל, תיעד תחת שם העט ג'ורג' אורוול והפך לימים לספר "דפוק וזרוק בפריז ובלונדון". בשתיים מהערים הזוהרות והיפות בעולם, פותח אורוול צוהר אל החיים בשוליים, מרחק נגיעה מההדר והיוקר מנקרי העיניים, מהתרבות והשפע המוכרים כל כך, אבל באותה מידה שקופים וזנוחים. אנשים שגורלם לא מעניין איש. אחד המוטיבים החוזרים בספר הוא החישוב המתמיד של סכומי הכסף הזעומים שעמדו לרשותו של אורוול. פרנקים וסנטים בכמות שמספיקה ביום טוב לכיכר לחם עבשה ומעט חמאה, ובימים אחרים גם לא לזה. עם חליפת בגדים אחת לגופו ורכוש שניתן לארוז בשקית, כך התנהלו חייו.
העוני ההישרדותי הזה, הדוחק והסוגר, זה שהרעב והספסל ברחוב נמצאים תמיד מרחק צעד ממנו, הוא אחד המוטיבים המרכזיים של "עוזרת בית" ("Maid"), המיני-סדרה החדשה של נטפליקס. הוא מועבר בחכמה על ידי גרפיקה פשוטה של סכומי כסף שעולים לצד גיבורת הסדרה, אלכס (מרגרט קוואלי, "הנותרים", "היו זמנים בהוליווד") בכל פעם שעליה לבצע רכישה. אפקט של קופה מצלצלת והנה 20 דולר הופכים ל-10 במחי תדלוק, ואז טמפונים וחטיף קטן וצעצוע בדולר לילדה - והנה כל הונה בעולם נמחק. זוהי הצגה של עוני במקוריות שלא ראינו כמותה בעבר. לא סתם עוד אנשים מלוכלכים בפינות רחוב אפלות, לבושי בלויים. אלו כבר לא עושים עלינו רושם. האפקט של "עוזרת בית" נובע מהעובדה שאלכס נראית כמונו, היא לבושה בבגדים סבירים, נוסעת במכונית ישנה אך מתפקדת, היא אינטליגנטית ומודעת למצבה, היא לא הטיפוס שעוני "יושב עליו".
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
לשבור את המעגל: "עוזרת בית" מוצאת יופי גם במקומות החשוכים ביותר
