"כלואים": ביקורת מיני סדרה

"כלואים”, שנקראת במקור Time , שם המציין את חשיבות הזמן העובר על אדם בכלא וגם כינוי לתקופת הזמן שמרצה האסיר, מתארת היטב את תחושת האין-אונים, הפחד והייאוש של אדם נורמטיבי הנכנס לכלא. זהו סיפורו של מארק קובדן (שון בין, "לוק סטוק", "משחקי הכס"), מורה כבן 50 הנכנס לכלא לאחר שהרג בשוגג רוכב אופניים בתאונה. רדוף אשמה ומיוסר, הוא נאלץ להתמודד עם מציאות החיים בכלא בו כולם מצייתים לחוק אחד: "אל תלשין".

סיפורו נשזר בסיפור של סוהר מצטיין, אריק מקנאלי (סטיבן גרהאם, "זוהי אנגליה"), שנקלע לדילמה בלתי אפשרית בין הנאמנות למשפחתו לבין התפקיד שלו כסוהר לאחר שנקלע לסחיטה מצד אחד האסירים המסוכנים. היוצר, ג'ימי מקגאברן ("המפצח"), מספר את סיפוריהם המקבילים של האסיר והסוהר באותו בית כלא, משל על הדרך בה המערכת כולאת את האסירים והסוהרים כאחד בגיהינום שקשה להשתחרר ממנו. גם הסוהר המצפוני והישר ביותר יכול ליפול ברגע כאשר מוצבת לפניו בחירה בלתי אפשרית.

המיני סדרה מבית היוצר המכובד של BBC נפתחת בסצנה בה נכנס מארק לכלא ומופשט, ליטרלית וסמלית, מכל מה שעשה אותו אדם חופשי. במהלך תהליך הכניסה לכלא, הוא נשאל מהי הדת שלו. התשובה שלו היא "קתולי שסרח". ואכן, תחושת האשמה הקתולית מלווה את מארק בכל שהותו בכלא. הוא עסוק מאוד במחשבות על האדם שהרג, על אשתו של ההרוג ומילותיה בבית המשפט, ועל הדרך שבה יוכל לכפר על החטא הנורא שחטא. בדרך, מתפוררת גם המשפחה שלו, והוא נותר לבדו להתמודד עם שגרת החיים בכלא, ומול הבריון המקומי (ג'יימס נלסון-ג'ונס, "הקן"), שמתעלל בו בכל דרך אפשרית.