משדרי החדשות של סוף השבוע הוקדשו ברובם לסיקור המצוד אחר ששת האסירים הביטחוניים שנמלטו לפני כשבוע מכלא גלבוע. שיאם הגיע עם הדיווח על תפיסתם של ארבעה מהם, בהם - כפי שהקפידו לציין על המסך - גם זכריא זביידי, מי שמוכר בצד הפלסטיני כגיבור עממי, נחשב גם כאן למעין "טרוריסט-סלב" שהתראיין לא פעם לכלי התקשורת ואף זכה לחיקוי ב"ארץ נהדרת". זביידי הואשם בביצוע פיגועי ירי באזור בית אל.
כמו באירועים חדשותיים רבים בשנים האחרונות, רצף השידורים המתמשך בחדשות 12 ו-13 היה ברובו מריחה בלתי נסבלת של הזמן, פאנל הכתבים והפרשנים הגיע בנוכחות מלאה למה שהרגיש כמו מפגש של "הנוקמים" מבית מארוול. אם חברה מסחרית הייתה לוקחת חסות על ימי השידורים האלה, היה ראוי שתהיה זאת אחת מחברות התרופות לאיזון מצב הרוח, אחרת קשה להסביר את המהירות בה עברו השידורים מדיכאון הבריחה לתחושת האופוריה של המעצר. בשלב מסוים במרדף המוזר הזה נזכרתי בשידורי מרדף הברונקו - שידור המרדף אחרי או. ג'יי. סימפסון שנמלט מכוחות המשטרה בטנדר הברונקו שלו לאחר שנחשד ברצח של גרושתו ובן זוגה, סוג של בידור עממי ומאוד אקסטרימי שקשה להוריד ממנו את העיניים ולכן גרר גם צפייה של עשרות מיליוני אמריקאים לפני כמעט שלושים שנה.