"אני אוהב את המדינה שלי, אוהב את האישה שלי, אוהב את הכלב שלי". המילים שפותחות את נעימת הפתיחה של Servant of the People (משרת העם), קומדיית הלהיט האוקראינית שהזניקה את וולודימיר זלנסקי לכס הנשיאות, נקראות היום אחרת לחלוטין מכוונתן המקורית. זהו סמל לחוויית הצפייה בסדרה עצמה, שעלתה בימים אלה גם בנטפליקס ישראל (בלי תרגום לעברית), בעקבות העניין העצום וההשראה שמקרין זלנסקי מדי יום מתוך בירת ארצו המופגזת.
במקור, המילים האלה תיארו את האדם הפשוט מן הישוב, מי שלא זקוק להרבה כדי להיות מאושר. הן מושרות ברקע נופי קייב, שעליהם חולפת דמותו של זלנסקי בעודה רכובה על אופניים. מצד אחד, קשה שלא לתהות האם הנופים הללו של אחת הערים היפות באירופה בכלל קיימים כעת, או שהפכו גם הם לחורבות מעשנות של מלחמה נוראית ומיותרת. קשה שלא לחשוב שוב על הנשים והילדים שהופרדו מהגברים, או על הכלבים (ושאר חיות המחמד) שנמלטו עם משפחותיהם ללא כל ידיעה על הגורל הצפוי להם. מנגד, זו האהבה העזה למדינה שעדיין בוערת, שמחזיקה מעמד כנגד כל התחזיות, ושכמו הסדרה מותירה זיק קטנטן של תקווה לכך שאנשים טובים יכולים לחולל את הבלתי אפשרי.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
חביב הקהל: הסאטירה בכיכובו של זלנסקי הופכת כעת לטרגדיה
