זו הייתה הפעם הראשונה שצחקתי מהעונה החדשה של "ארץ נהדרת"

הסופר הבריטי דאגלס אדמס סיפר פעם כיצד ישב במבוכה בהופעה של הסטנדאפיסט הדגול ג'ורג' קרלין, כשזה סיפר את הבדיחה המוכרת: "אם הקופסה השחורה במטוס אף פעם לא נפגעת בהתרסקות, למה לא בונים את כל המטוס מהחומר של הקופסה השחורה?". הקהל סביבו געה בצחוק, אך אדמס חשב שהבדיחה פשוט לא עובדת, מכיוון שהקופסה השחורה עשויה מטיטניום, ואם היו בונים מטוסים מטיטניום הם לא היו יכולים להתרומם מהקרקע מלכתחילה. הבעיה, הוא יסביר לימים, הייתה לשמוע דווקא אדם כל כך מבריק כמו קרלין מספר את הבדיחה הזאת, בעוד אם היה עומד על הבמה קומיקאי שידוע בבדיחות נונסנס, הוא היה יכול להבין את ההומור בבדיחה - אלא שאז היה צריך לסמוך על הקהל שיידע את ההבדל בין המשקל של טיטניום לאלומיניום, ממנו עשויים מטוסים. "אין שום אפשרות לנתח את הבדיחה בלי לסמוך על המספר ועל הקהל שהם קשרו קשר ללעוג בשאננות למישהו שיודע יותר מהם", סיכם אדמס בעצב, והוסיף שהוא חושש שהרבה מהבדיחות שהוא סיפר בחייו מקורן בסתם בורות.

נזכרתי באדמס כשצפיתי בפרק החמישי לעונה ה-19 של "ארץ נהדרת", כנראה מכוח האינרציה, וכמעט שום דבר לא הצחיק אותי, בטח שלא בפאנל הפוליטי של התוכנית. חיקויים שפעם קרעו אותי מצחוק כמו אלה של נפתלי בנט, יאיר לפיד או עמית סגל פשוט לא עבדו עליי פתאום. זה לא שרועי בר נתן או ערן זרחוביץ' הפכו לחקיינים פחות טובים, וספק אם פתאום התסריטאים של התוכנית הוותיקה שכחו איך לכתוב פאנצ'ים, אבל משהו לא התחבר לי. ואולי, ההסכם הבלתי חתום שלפיו אנחנו לועגים יחד בשאננות למישהו חזק מאיתנו התפרק בעונה הזאת, יחד עם 12 שנות נתניהו?


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר