זו הייתה אולי הכתבה הכי מדכאת שאילן לוקאץ' עשה אי פעם באולפן שישי

"אנחנו ציונים, למרות שאנחנו עוזבים את המדינה", אומרת אסתאר שצקי שתעבור בקרוב עם בעלה אסף וילדיהם לחיות בפאפוס שבקפריסין. אסתאר ואסף, זוג הייטקיסטים מתל אביב, הם חלק מקבוצה של ישראלים שהופיעו בכתבתו של אילן לוקאץ' על "המרוץ לדרכון הזר" ששודרה ב"אולפן שישי" (ערוץ 12). לוקאץ', שכבר עשה מטעמים טלוויזיונים כמעט מכל נושא - מטיפול בתא לחץ ועד הטירוף סביב שלגון הפיסטוק, עשה את אחת הכתבות המדכאות בקריירה שלו. אולי המדכאת מכולן. הוא נפגש עם קבוצה של ישראלים שהחליטה להגר, עם בחור שמתמחה בעזרה לישראלים שמעתיקים את מרכז חייהם לחו"ל וגם עם הלינה בירנבאום - ניצולת השואה עליה נכתב השיר "אפר ואבק". בירנבאום לא מאמינה שזה קורה לה. אחרי שניצלה מהתופת באירופה וזכתה לחיות במדינת היהודים, היא רואה איך הכל מתפורר לה מול העיניים. כשלוקאץ' דיבר איתה, נשמע שאפילו הקוליות הכל כך אופיינית שלו נשברה.

ראש הממשלה יצחק רבין המנוח קרא לישראלים שיורדים מן הארץ "נפולת של נמושות". כששומעים את הישראליות והישראלים האלה קשה לחשוב אם רבין עצמו - במידה ולא היה נרצח - לא היה מעדיף להגר היום בעצמו ולהביט על בית המשוגעים הזה מבירה אירופאית קרירה. כתבה על אלפי או עשרות אלפי ישראלים שבוחרים לעזוב את המדינה שלהם, את המשפחות ואת החברים שלהם (אסתאר מספרת בעיניים דומעות שהיא משאירה כאן אמא חולת פרקינסון בת 75), היא לא "עוד כתבת מגזין". יש כאן תחושה של סיכום, של פחד שלא הכרנו בעבר וזה נכתב ממישהו שגדל כאן בשנות התשעים ואכל את ארוחות הצהריים של אחרי בית הספר מול שידורים חיים מזירות פיגוע. "התקשורת", אותו גוף ערטילאי שרבים כבר הפכו לאויב ברמת האיום האיראני, מורכבת מאנשים שגם הם בסך הכל אובדי עצות ולא ממש יודעים איך אמורים להתנהג בימים האלה.