הצגת תכלית: מה שהופך את "רק רוצחים בבניין" לנפלאה הוא השילוב בין הלב והאבסורד

הרעיון של "רק רוצחים בבניין" קצר מועד מטבעו. כלומר, זה ממש בשם הסדרה (במקור Only Murders in the Building, "רק רציחות בבניין") - יש גבול לכמות הפעמים שבניין אחד יכול לשמש כזירה לרצח ואז עוד רצח. ואפילו אם הסדרה תחטא לשמה, עדיין שלושת גיבוריה - בגילומם הנהדר של סטיב מרטין ומרטין שורט, והנהדר הרבה פחות של סלינה גומז - יהיו אלה שהמיתות האלימות יקרו בסביבתם ויצטרכו לפתור את התעלומה. זהו אבסורד מובנה שהסדרה ממחישה פעם אחר פעם עד כמה היא יודעת לשחק איתו, לדחוק אותו עד לשוליו הכי רחוקים והכי מלבבים.

עלילת העונה השנייה, שהסתיימה השבוע בדיסני פלוס ישראל בצמוד לשידור בהולו בארה"ב, נולדה כבר בקודמתה. למעשה, הסצנה של מייבל הגוהרת מעל גופה מדממת היא זו שממש פתחה את הסדרה. בסופה של אותה עונה, רגע אחרי שצ'ארלס, אוליבר ומייבל פתרו את התעלומה שבבסיסה, הם נעצרו בחשד לרצח. עשרה פרקים עמוסי רמזים וחשודים חפים מפשע לאחר מכן, הסיפור הגיע לשיאו במסכת מטורללת, עתירת טוויסטים ובעיקר מצחיקה מאוד. השלושה, מחוזקים במספר גורמים נוספים מהבניין, חשפו את זהות העבריין האמיתי, בצורה שקשרה הכל עד ממש לראשית ימיה של "רק רוצחים בבניין" ולפודקאסט שחיבר מלכתחילה בין החברים. זה חלק ממה שהופך את העונה השנייה למספקת כל כך: היא סוגרת שני כרכים, לא רק אחד, ועושה זאת בצורה שמרגישה שלמה, גם אם היא בעצם לא ממש.

מכאן והלאה ספוילרים לכל העונה השנייה.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר