באחד הפרקים הראשונים של "פצ'ינקו" מסבירה אחת הדמויות את משמעותה הרחבה של המילה. פצ'ינקו היא לא רק מכונת מזל יפנית דמויית פינבול, אלא, כפי שמסביר מוזאסו לבנו סולומון - המשחק בה מכור. דרכו של הכדור חסומה בכוונה בצורה שעין בלתי מזוינת לא יכולה לראות, כך שהשחקן נדון להפסיד. עצם העובדה שהסדרה והספר שעליו היא מבוססת קרויים ככה, מביע את הרעיון המרכזי שלה. מוזאסו הוא בנה של סאנג'ו, גיבורת הסדרה, אישה שנאלצה להגר מקוריאה ליפן בזמן הכיבוש היפני בשנות השלושים של המאה העשרים, ולהתמודד עם חוסר צדק, איבה עממית ואפליה מערכתית. חייה היו רצופי קושי, סבל ודלות. כמו במכונת פצ'ינקו - אולי היה פתח של תקווה, אבל המשחק מלכתחילה היה מסודר כך שהיא שכמותה לא יוכלו לנצח רוב רובו של הזמן. עכשיו, עשרות שנים לאחר כן, בנה שלה משתמש בהמצאה היפנית הזו, פצ'ינקו, כדי להתפרנס על חשבון מזלם הרע, המתוכנן מראש, של אחרים.
בטווח שבין סאנג'ו, החל משנות העשרים בקוריאה, לבין נכדה סולומון בסוף האייטיז, מתנהלת "פצ'ינקו". סאגה משפחתית שבמקור הספרותי מתנהלת בצורה ליניארית, אך בסדרה, בחוכמה, היא מתארת שתי עלילות מקבילות שמדגישות ומבהירות את המוטיבים וההקבלות ביניהן. סיפורים על פצעים משפחתיים שממשיכים לחיות לאורך הדורות, על זרות ועל הניסיון המתמיד לנסות להשתייך, אפילו במקום שלא מפגין כלפיך אהבה, ובעיקר על רוחה העזה של אישה מרשימה אחת.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
הסדרה "פצ'ינקו" יפה ומרגשת עד דמעות, אבל חסר בה משהו קריטי אחד
