אחי הוא מאחר כרוני. להגיע אצלו בזמן זו לא אופציה. אני משוכנע שמדובר בעניין פתולוגי. משהו שמיטב המוחות צריכים להתאחד ולפתור. בינתיים, כדי להתמודד עם הסוגיה החברתית המוזרה, מצאנו לנו במשפחה שיטה בדוקה להתמודד עם הבעיה: בכל פעם שצריך לקבוע איתו לאירוע כלשהו, אנחנו משקרים ונוקבים בשעה מוקדמת יותר. הולכים לסרט בשעה תשע? אומרים לו שהסרט מתחיל בשמונה וחצי. האזכרה של סבתא מתחילה בשתיים ורבע? אומרים לו להגיע ברבע לשתיים. זאת לא שיטה שמכבדת אף אחד מהצדדים, אבל היא עובדת.
נראה שמשטרת ישראל החליטה לאמץ את השיטה המשפחתית שלנו, עם מבצע הפחדה שלא היה כמותו לקראת מסע הלוויה של הרב קנייבסקי. המטרה: למנוע אסון. האמצעים: כשרים. כבר מיום שישי, עת פורסמה הידיעה על פטירתו של גדול הדור, החלו אנשי המשטרה לטפטף בכלי התקשורת אזהרות מפני "אם כל הלוויות". דובר על אירוע רב נפגעים, פקקי ענק, יולדות שיתבקשו ללדת בכביש גהה וכל זה במקביל לשובה של הקורונה ונשיא אוקראינה שמגיע לנזוף בנו.
במשטרה הגבירו את ההיסטריה במוצאי שבת, אז חזרו והזהירו מפני מיליון בני אדם שיידחקו אל רחובות בני ברק הצפופים ממילא. האזרחים, בתגובה, החליטו לבטל את השגרה בגוש דן. זו לא הייתה הוראה של הממשלה או המשטרה, אלא פשוט אוסף של החלטות פרטיות. מקומות עבודה אפשרו לעובדים שיכולים לעבוד מרחוק לא להגיע למשרדים. פגישות בוטלו, בדיקות רפואיות נדחו, תיאטראות ביטלו הצגות. הכל כדי לא להתמודד עם הפחד האנושי הגדול ביותר: לעמוד בפקקים. השיא הגיע כשמאות גני ילדים ובתי ספר הודיעו על מעבר ללמידה בזום (דרך מכובסת להגיד: "אין מחר גני ילדים ובתי ספר") בעקבות פתיחת שערי הגיהנום המפוקקים.
הנס האחרון של הרב קנייבסקי: הפך את אבישי בן חיים לעיתונאי
