"הלוטוס הלבן": העונה השנייה התעלתה בשילוב שבין המעוּות למזכך

כבר בעונתה הראשונה הפכה "הלוטוס הלבן" ללהיט. הבאזז רחש, הרייטינג היה טוב והפרסים זרמו, בכללם אמי למיני-סדרה הטובה ביותר ולשחקנית הטובה ביותר במיני-סדרה, ג'ניפר קולידג' בתפקיד טניה. העונה השנייה - שהגיעה אל סיומה היום (שני) ביס, הוט וסלקום טיוי - כבר נסקה לשמיים. ברשתות החברתיות לא מפסיקים לדבר עליה, ולאורך שבועות ניסו הצופים לנחש את זהות הגופות שנמצאו במים בסצנה שפתחה את העונה.

זו הערמומיות של מייק ווייט, יוצר "הלוטוס הלבן", שמזכירה - ומשדרגת - את זו של "שקרים קטנים גדולים", אף היא של HBO וגם היא נפתחה עם אותו קונספט. הרעיון של מוות שמרחף מעל בלי שנדע את זהות המנוח או הרוצח, אם ישנו כזה, חושף את העצבים וטוען הכל בפרנויה. כל מה שלנגד עינינו רק נראה כדרמת יחסים שנונה וסאטירית על מערכות יחסים של אנשים עשירים ועל הפוליטיקה של סקס, אך הוא יותר מזה. הוא עניין של חיים ומוות. מיליונים התגייסו לנחש מי ימות כי הדמויות שורטטו בצורה כל כך טובה, כי הממשקים ביניהן נרקמו בצורה כה משכנעת. כי היה בהן משהו נכון, אנושי, אמיתי. תנודות מרירות-מתוקות על הספקטרום של מעורר החמלה - מהפאתטי ועד לנוגע ללב, לפעמים בו זמנית.

מכאן והלאה ספוילר לפרק האחרון לעונה השנייה של "הלוטוס הלבן"