בין שלל כתבי חדשות 12, אוהד חמו, הכתב לענייני הפלסטינים של המהדורה, מתבלט תמיד בין חבריו כידען, שקול בדבריו, וכמי שמביע ענווה למול ההתרחשויות. בעידן פופוליסטי וצעקני, הנוכחות שלו על המסך היא אחרת לגמרי.
לא מזמן הוא הוכרז כזוכה בפרס סוקולוב לעיתונאות. יש לו במה להתגאות, ולחברת החדשות יש מה להתגאות בו. אבל באופן תמוה, היא החליטה להביע את זה באמצעות כתבת מגזין משונה וארוכה - מעל 20 דקות (!) - של דנה ויס בחדשות סוף השבוע, שבה התלוותה אל "מאחורי הקלעים של עבודתו", שזאת הדרך להגיד שהיא שוחחה איתו בבית ובמערכת ונסעה איתו לשכם.
עם כל הכבוד וההערכה כלפי חמו, לא הייתה לכתבה הזאת הצדקה, לפחות לא בצורה הזאת. קשה להגיד שהציבור גילה משהו חדש באמת על חמו, או על עבודת הכתב לענייני פלסטינים, שהוא לא ידע קודם לכן. הכתבה הבינונית הזאת כללה מין מקבץ של זכרונות ארכיון, שאלות שטחיות ("זאת הדרך שלך להגיד: תתעוררו?"), מעט שטח וקצת ווסאח אוריינטליסטי על המפגש עם "המלך של שכם", וכמובן כנאפה. אה כן, והרבה קריצות מודעות ולא מודעות לעצמן לאנשי המערכת. לא בדיוק מסמך אנושי מרתק, יותר טפיחה על השכם בפרהסיה.
הכתבה של דנה ויס על אוהד חמו מעלה שאלה אחת: כמה אפשר להתעסק בעצמכם?
