אם נשווה את העונה למערכת יחסים, מועצת השבט של אתמול (ראשון) ב"הישרדות" הייתה הרגע הזה שמגלים בוקר אחד שמישהו שהרמנו על נס יושב על סתם כיסא כמונו. זה קצת שברון לב, והפעמים הראשונות באמת קשות. וזה מה שקורה שמביאים קאסט הומוגני מדי, שמורכב בעיקר מילדים יפים, טובים והישגיים, שרוצים לנצח אבל לחמוק מדקירתה של תרבות הביטול - שהם עצמם המציאו. פתאום זה לא כיף, הא?
כולם נורא רוצים להיות בסדר, לצאת "טוב", כי העונש החברתי על, ובכן - התנהגות אנושית ופגמים אישיותיים שכולם מנסים להכחיש - הוא סקילה עד מוות בכיכר העיר. דהיינו שיימינג. לא משנה אם גילו שהתחלת לרוץ כי היית שמנה ורצית לרזות, אבל הטריגר שלך היה שיחה עם גבר לבן ופריבילגי, או אם את דיאן שוורץ. כבר אין סובלנות לחוסר שלמות - או שתלבשי סט אימון בצבעי פסטל ותחזיקי ביד כוס רב פעמית של שייק מאצ'ה, או שתזדייני לנו מהעיניים. זה מאד מעיק, ואני שמחה שאנחנו רואים את זה בפעולה.
הישרדות: סהר וטל התפרקו לגורמים כשפנטזיית האחים לנשק התפוצצה להם בפנים
