טקס המשואות אתמול היה בסדר גמור. תערובת מושלמת של ממלכתיות וקיטש. לא משהו מיוחד, וגם לא שום דבר מביך. שום דבר לא היה "וואו" למעט כמה נאומים מרגשים של משיאי המשואות, במיוחד אופק ראשון, שאת תמונתה נואמת אמש צריך לשים ליד ההגדרה "מעוררת השראה" במילון. אם חייזר היה נוחת אתמול בהר הרצל בירושלים, הוא היה חושב שזה היה טקס מכובד ובעיקר די משעמם. אוי, כמה שהייתי רוצה להיות חייזר לפעמים.
לצערנו, אי אפשר לנתק את הטקס - מכובד ומשעמם ככל שיהיה - מהמציאות שבה הוא נערך. שעות לפני נאום "ברית האחים" של יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, מדינת ישראל הוכיחה שהיא מעולם לא הייתה יותר משוסעת ומיוסרת. יום הזיכרון, דחיל רבאק. היום היחיד בשנה שכולנו הסכמנו לא להיכנע בו לפוליטיקה. הקונצנזוס הישראלי האחרון. אז זהו, כמו שיהונתן גפן כבר חזה: יכול להיות שזה נגמר.
הדרת הכבוד המשעממת של טקס המשואות לא סיפרה את הסיפור האמיתי
אולי תרצה לקרוא גם
