השיעור הראשון שקיבלתי מצפייה בעונתה הראשונה של "האולטימטום: חתונה או פרידה" (The Ultimatum: Marry or Move On, נטפליקס) עסק בפרופורציות. ונסה וניק לאשיי, זוג דביק למדי והמנחים של "האהבה היא עיוורת", פוגשים שישה זוגות צעירים הנמצאים בשלב מכריע ביחסיהם: אחד מבני הזוג הציב אולטימטום - או שמתחתנים או שנפרדים. הטוויסט? בני הזוג צריכים להיפרד באופן זמני ולבחור לעצמם פרטנר/ית אחר/ת לתקופה של שלושה שבועות, איתו יחוו סימולציה של נישואים (כן, כולל שינה באותה המיטה). לאחר התקופה הזאת הם יחזרו לבני הזוג שאיתם באו לתקופה של שלושה שבועות נוספים, בסופם יצטרכו להחליט אם הם מתחתנים, עוברים לחיות עם הפרטנר שהכירו רק לפני רגע או מסיימים את התהליך לבד.
למקרה שזה לא מספיק ברור מהתיאור ה'יבש': מדובר בעצם במעין מסיבת חילופי זוגות שכוללת גם חיים משותפים, כאשר כל המעורבים קשורים רגשית ונאלצים לראות את בני הזוג שלהם - אלה שכבר חלקו איתם מברשת שיניים, הכירו את הדודים המעצבנים שלהם וריכלו עליהם עם חברים - במערכת יחסים עם פרטנר אחר שהכירו רק לפני מספר ימים. כן, מה ששמעתם.
לכאורה, "האולטימטום" היא עוד חוליה בשרשרת האבולוציונית שעבר ז'אנר תוכניות השידוכים בשנים האחרונות, המשך לאותה "האהבה היא עיוורת", "חם, לוהט, רותח", "משיכה בעירום" ועוד. אך בפועל לא מדובר באבולוציה אלא במוטציה, שלא לומר מוטציית-על, כזאת שתגרום לצופים בה להכריז: "מה לכל הרוחות?!", אחת לחמש דקות. מבלי להיכנס לספוילרים שיהרסו לכם את הצפייה, אפשר לומר בזהירות שאתם יכולים לזרוק לפח את כל מה שחשבתם בתחילה על הזוגות שמגיעים לתוכנית, זוגיות שנראית יציבה מאוד תתברר כמגדל קלפים רעוע ולהפך, היוצרים של התוכנית עושים עבודה בלהפתיע את הצופים ללא הרף.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
"האולטימטום: חתונה או פרידה" היא מוטציית-העל של תוכניות השידוכים
