"ג'יני וג'ורג'יה": ביקורת סדרה

"ג'יני וג'ורג'יה" היא סדרה נשית במובהק. היוצרת שרה למפרט, בפרויקט הטלוויזיוני הגדול הראשון שלה, מספרת סיפור על אימהות ובנות והיחסים הטעונים ביניהן. גיבורות הסדרה הן ג'ורג'יה (בריאן האוויי) ובתה ג'יני (אנטוניה ג'נטרי), העוברות לאחר מותו המסתורי של בעלה של ג'ורג'יה (יחד עם האח הקטן של ג'יני) לעיירה כל אמריקאית טיפוסית. הוסיפו לכך את תיאור הבת כחכמה ודעתנית במיוחד ואת האם כסקסית אך חסרת אחריות, ותבינו מדוע הסדרה הושוותה לסדרה האייקונית "בנות גילמור". אבל ההשוואה הזאת לא עושה חסד עם "גיני וג'ורג'יה". מול העולם הלבן כמעט לחלוטין של "בנות גילמור", שבו לא היה כמעט ייצוג לאתניות אחרת, מציגה "ג'יני וג'ורג'יה" אם לבנה דרומית לה בת שחורה ובן לבן, מאבות שונים. העבר של ג'ורג'יה מוצג בפלאשבקים ולאט לאט מתגלים עוד ועוד סודות אפלים שיצופו במהלך הסדרה עד לקליף-האנגר הדרמטי שמסיים את העונה.

ג'ורג'יה מנסה להגן על משפחתה בכל הדרכים האפשריות, אבל הסכנה אורבת לה. ברגע יפה בסדרה, היא מציבה גדרות בפני הארנבים בגינה שלה, ובמקביל הולכת עם בתה המתבגרת לרופא נשים כדי לספק לה גלולות. הפרק הבא נפתח בארנב שחדר בכל זאת לגינה ובג'ורגי'ה שיורה בו בלי להניד עפעף. ג'ורג'יה אינה לורליי, האם החביבה מ"בנות גילמור". הבלונדינית הסקסית שמשתמשת בקסמיה כדי לשרוד היא לא מישהי שכדאי להסתבך אתה.



"ג'יני וג'ורג'יה" מציגה מיניות בגיל הנעורים על כל צורותיה: סקסטינג בין נער ונערה בני 15 ושימוש יצירתי במברשת שיניים חשמלית הן רק שתי דוגמאות. הפרעות אכילה, פגיעה גופנית עצמית, שימוש בסמים, אלכוהול וגניבה מחנויות הן חלק מחיי היום-יום של המתבגרים. לעיתים נדמה שהסדרה לא מחמיצה אף בעיה של בני נעורים בימינו, אבל ברוב המקרים התיאור משכנע. במיוחד בולטת חברתה הטובה של ג'יני, מקס (שרה וויסגלס), המוכרת מהגרסה העדכנית ללהיט הנעורים "דגרסי". הנערה הלסבית מלכת הדרמה ומהירת הדיבור היא אחת הדמויות המענגות בסדרה, כזאת שאפילו בשיא הכאב שלה שולפת רפרנס לשיר של קייטי פרי כדרך לתאר את מצוקתה. כפי שאומר לג'יני הנער המתבגר בו היא מאוהבת : לכולם יש בעיות, אפילו למי שגר בעיירה "מושלמת" ויש לו "פריבילגיות".