במופע המחווה לצדי צרפתי התברר שלטלוויזיה יש עוד כל כך הרבה ללמוד מהבמה

כבר הרבה מילים נשפכו על גסיסת התרבות בקורונה. התיאטרון קיבל את הנגיף קשה יותר מאמנויות אחרות: ללא יכולת לכנס קהל בסדר גודל משמעותי, עם צופים נאמנים אמנם אך שייכים ברובם לקבוצת הסיכון, וללא יכולת יעילה לפעול דרך הזום והרשת (כתבנו כאן בתחילת המגיפה על הצגות התיאטרון שעלו לאינטרנט. הדבר האמיתי זה לא) - אחת האמנויות העתיקות ביותר שקעה לתוך התהום מול עינינו ממש, בלי שום דבר להיאחז בו. בפרט בארץ: בארצות הברית גילו בשנים האחרונות את הכוח של תיאטרון מצולם בשורה של הפקות, אבל בישראל אנחנו עוד רחוקים משם מאוד. הכי הרבה שהיה לנו כאן זה תיאטרון המשכן של "חזרות".

רק עכשיו התיאטראות השונים מתחילים לאסוף את השברים ולחזור לפעילות. במקרה או שלא, בסיועו של מדיום צעיר יותר - הטלוויזיה - התיאטרון הראה אתמול סימני חיים בשני ערוצים. ב-11 שודר מופע מיוחד לכבוד חגיגות ה-40 לתיאטרון בית ליסין, וב-12 שודר מופע הצדעה לכבוד יום הולדת 80 לצדי צרפתי, בשיתוף תיאטרון הבימה. בבית הקברות הטלוויזיוני שנקרא חגי ישראל, עלה לפתע רגע של חסד.