סרט ההמשך של "קינגסמן" לא לוקח הרבה זמן כדי להבהיר מהו ומיהו. הסרט מתחיל בשוט של בסיס האם של ארגון הקינגסמן, אותה חנות החייטים, ממשיך באגזי, הדמות הראשית מהסרט הקודם כשהוא יורד לרחוב, ואז סצנת אקשן-מרדף-מכוניות-פיצוצים-מלא-אפקטים. מספר הדברים, בסצנה הראשונה, שתגרום לכם להגיד "רגע, זה לא יכול לקרות" מתגמדת רק לעומת כמה סצנת האקשן הזאת כיפית להחריד. וגם זאת שאחריה. וזאת שאחריה. וזאת שאחריה.
"קינגסמן: השירות החשאי", הסרט הקודם בסדרה, היה סרט שלא נהניתי ממנו. הוא ניסה להיות מעין כן-פארודיה לא-פארודיה על ג'יימס בונד, והוא כל הזמן צעק כמה הוא בעצם לא כמו סרטי הריגול שבהם דמויות עשו דברים מגוחכים, אלא "הדבר האמיתי", בעודו משתדל להיות בדיוק כמו הסרטים הישנים ההם. זה לא לחלוטין עבד, כל הסיפור הזה. היו בו רגעים נחמדים, ואני יודע שיש לסרט את המעריצים שלו, אבל בשבילי – עוד לפני שנכנסים לבעיות המוסר והפוליטיקה הקשות שלו – משהו בטונים פשוט לא הסתדר. הפעם, למזלי, זה תוקן: "קינגסמן: מעגל הזהב" לא מתחכם – הוא פשוט סרט אקשן כיפי, מטורף, טיפשי ולצערנו גם קצת סקסיסטי.
הסרט ממשיך לא הרבה אחרי הסרט הקודם, אבל זה לא ממש משנה כי עשר דקות לתוך הסרט ארגון הקינגסמן מושמד כולו, ואנחנו בעצם מתעסקים בצוות שחקנים ודמויות חדש לחלוטין. כשאני אומר מושמד אני מתכוון שעשרה טילים, מאיזשהו מקום, פוצצו מטרות רבות ברחבי אנגליה עם פיצוצים מרשימים כאלה שנראים ונשמעים מקצה העיר, ונראה שהתגובה של הקהל הבריטי היא משהו כמו "הו, מעניין אם יירד היום גשם". בכלל, העולם ב"קינגסמן" מה-זה רגוע. זוכרים שלפני כמה חודשים כל תושבי העולם התחרפנו, ואה, כן, הראש של רבים ממנהיגי העולם התפוצץ? לא? גם אף אחד אחר בסרט לא, ולא נראה שהיה לדבר זה השפעה כלשהי על משהו בעולם. בסדר, סרט אקשן, זורמים.
הנבלית הפעם היא פופי, האישה שאחראית לסחר וייצור כל הסמים בעולם או משהו (בסדר, סרט אקשן, זורמים), שאותה מגלמת ג'וליאן מור בתפקיד כל כך הרבה יותר טוב מהתפקיד שעבורו זכתה באוסקר שזה כמעט מביך. זה לא שפופי היא דמות עמוקה מאוד, אבל בניגוד לסמואל ל. ג'קסון, הנבל של הסרט הקודם, שלבש את המניירות החד מימדיות שלו בצורה קצת טרחנית, פופי פשוט דמות כיפית: חייכנית, קופצנית, מסטיקית שכזאת. היא אומנם אף פעם לא בדיוק מאיימת או מפחידה, אבל אולי זה בדיוק מה שעושה אותה דמות נבל כזאת נהדרת – הרוע שלה כל כך בנאלי שבקושי שמים לב אליו, ועד שהיא כבר מוצאת את הדרך להיפטר ממך בדרך נוראית כזאת או אחרת, זה כבר מאוחר מדי.
שאר צוות השחקנים שמצטרפים כולל תותחים כבדים כמו צ'אנינג טייטום, ג'ף ברידג'ס והאלי ברי, ולאף אחד מהם לא ניתן משהו לעשות חוץ מלהיות מאוד חיננים וחמודים על המסך. דרכה של האלי ברי כדמות כוללת משפט אחד באמצע הסרט ואחד בסופו, וזהו. ברידג'ס פשוט ממלמל לו על המסך בחביבות, וטייטום מופיע הרבה פחות ממה שהפרסום עלול לרמוז. לעומתם, רביעיית הגיבורים המרכזית: פדרו פסקל, קולין פירת' (כן, קולין פירת' חי. יש הסבר אבל הוא טפשי מאוד. סרט אקשן. זורמים.), מארק סטרונג וטארון אגרטון מפצים על זה, ועושים כולם עבודה נפלאה. גם הנסיכה השוודית בגילומה של האנה אלסטרום, זאת מהבדיחה הנוראה בסוף הסרט ההוא, חוזרת בתפקיד משמעותי ומהווה נוכחות מהנה שכמעט מפצה על הטעם הממש מר שהדמות והסרט השאירו בפעם הקודמת. בנוסף לכל אלה, יש בסרט הופעת אורח נהדרת, שאחראית על לפחות שתיים מהבדיחות הטובות ביותר בסרט, אם לא על כולן.
הסרט חושב, משום מה, שבמשך השנתיים מאז שיצא "קינגסמן" הראשון כל מה שעשיתי היה לצפות בו. כמו כל סרט המשך, הסרט לא נמנע מלשחזר סצנות מהסרט הראשון ולקרוץ להן, ומדי פעם הוא פשוט איבד אותי לחלוטין ולא היה לי מושג מה בדיוק קורה על המסך כשהוא זרק מושגים או אירועים מהסרט הקודם, בציפייה שכולם יזכרו בדיוק על מה הוא מדבר. "זוכר את זה?" אומר מארק סטרונג ומוציא איזו סיכה כלשהי. "הנה, עכשיו התעלומה לגבי זה נפתרה!" אומר לכאורה הסרט. אני, לעומת זאת, הסתכלתי בבלבול על המסך ואמרתי "סיכה? מה? היתה סיכה? מה קורה כאן?". להגנתו, נראה שלצפות בסרט הקודם בלי הפסקה זה בדיוק מה שעשו יוצרי הסרט – הם צפו בסרט שוב ושוב עד שהבינו מה עבד ומה לא עבד, ובכך יצרו מוצר שהוא בסופו של דבר, יותר טוב. וזה עבד להם בסך הכל, עם נקודה אחת מציקה מאוד: היחס לנשים ב"קינגסמן" היה בעייתי בלשון המעטה, ובסרט ההמשך הוא לא השתפר. אם בכלל, הוא רק נהיה גרוע יותר. מה שעוד יותר קשה יותר להחליק בגרון הוא אחד השוטים היותר מטרידים שהיו בקולנוע המיינסטרימי זמן מה, שמצלם סצנת מין כמו שאף פעם אף אחד לא היה צריך לצלם אותה, ומזכיר יותר סרטי ארט האוס קטנים בשחור לבן מאשר משהו שקהל אמור ליהנות ממנו. אולי מתיו ווהן חשב שזה לוהט וסקסי. מהמושב שלי זה היה בעיקר לא נעים לצפייה.
אבל זה כיפי, והשחקנים מעולים, והאקשן נהדר, והמוזיקה טובה ו-רגע, אם מדברים על המוזיקה, גם בסרט הזה יש את "Country Roads, Take Me Home" של ג'ון דנבר? אתם רצינים, פוקס? אחרי שהוא היה נקודת עלילה משמעותית וביזארית ב"הנוסע השמיני: קובננט", אותו שיר מופיע גם פה בערך חמש פעמים בגרסאות שונות. והוא גם היה ב"לוגאן לאקי" בתפקיד משמעותי לעלילה. מה נסגר עם סרטים ב2017 והשיר הזה? האם השיר הזה הולך להפוך ל"All Star" החדש ולהופיע בכל סרט? איזו מין קונספירציה מתרחשת כאן?!
בכל מקרה, "קינגסמן 2" מאוד כיפי. יש לו את הבעיות שלו, והן מציקות, אבל הוא בהחלט מפצה על זה בדרכים אחרות. בקיץ מבורך בבלוקבאסטרים משובחים קשה להגיד שהוא איזה משב רוח מרענן, כי כבר התרעננו כמה פעמים, אבל הוא מצליח לזקק את המותג "קינגסמן" לכיוון הנכון, כזה שאני מוכן לראות עוד המשכים שלו בעתיד, וזה לא עניין של מה בכך, אחרי הטעם הרע שהשאיר הסרט הקודם.
