נגיד שאתם צריכים קייטרינג לאירוע כלשהו. אתם מוצאים מקום עם שפים מפורסמים ובעלי רזומה מרשים, עיצוב ייחודי לכל מנה ותמונות מרשימות. עם כמה שזה נשמע טוב תאורטית, כנראה שלא תזמינו ארוחה של שש מנות בלי לפחות ללכת ולטעום, אפילו רק את המתאבנים. אחרת אתם עלולים להגיע לאירוע ולגלות שהמנה הראשונה רק נשמעה טוב, אבל בעצם יש לה טעם של משהו שנשאר שבועיים בשמש ליד פח זבל, ושקוראים למנה הזאת "המומיה".
בחודש שעבר אולפני יוניברסל הכריזו באופן רשמי על "היקום האפל", יקום קולנועי שיאגד יחדיו מפלצות מפורסמות. יש להם אפילו הצדקה היסטורית: בשנות ה-30 וה-40 הם הוציאו סרטים רבים על מפלצות כמו פרנקנשטיין ואיש הזאב, שלאחר מכן נפגשו זו עם זו באותו הסרט ואפילו הלכו מכות (משהו אומר לי שהקרב הזה לא נפתר בזכות האמהות שלהם). אבל עם כל הכבוד, ברור שהיקום החדש הזה הוא לא מחווה לקלאסיקות של העבר, אלא עוד ניסיון לשחזר את הצלחת העולם הקולנועי של מארוול. ובעוד הסרטים המקוריים היו סרטי אימה נטו, הדבר הכי מפחיד בסרט הזה הוא כמה שהוא נוראי.
כבר מהרגע הראשון ברור שלא באמת הגעתם כדי לצפות ב"המומיה" אלא ב"היקום האפל, חלק 1". ולא, אני לא מדבר על הלוגו המיוחד שהאולפן הציג רק בשביל סרטי היקום הזה בלי סיבה מיוחדת. הדמות הראשונה שנראית בסרט היא לא המומיה או טום קרוז, אלא דווקא זאת של ראסל קרואו. אולי אתם יודעים את מי הוא מגלם ואולי לא, אבל זה לא באמת משנה, כי התפקיד העיקרי שלו בסרט הוא דוקטור לאקספוזיציה. הוא רק פה כדי לקריין, למסור לצופים פרטים שהם צריכים לדעת, ולהיות חוליה מקשרת לסרטים הבאים.
מהאקספוזיציה של קרואו אנו מגלים שהמומיה הרעה היא הפעם אישה, נסיכה בשם אמנט ממצרים הקדומה. זה טוויסט שיכל להיות מעניין, אלמלא המטרה היחידה שלו הייתה שהיא תהיה מומיה "סקסית". כי אם "יחידת המתאבדים" לימד אותנו משהו, זה שכל אישה עם כוחות על-טבעיים חייבת להיות לבושה כמו רקדנית בטן שהתגלגה בבוץ. בגלל תאוותה לכח, אמנט נקברה בחיים במצרים, אבל משום מה קברה הועבר לעיראק של ימינו. שם הוא מתגלה על ידי החייל רודף-הבצע ניק (טום קרוז) והארכיאולוגית ג'ני (אנבל וואליס). וזה, כמובן, משחרר את המומיה, וניק וג'ני צריכים לעצור אותה בעזרת מקגאפינים לפני שהיא תצליח להשתלט על העולם בעזרת כוח-העל שלה, שהוא "מה שהתסריט מצריך כרגע", שכולל גם שאיבת כוח מאנשים בנשיקה. אוקיי, הדמיון של הסרט ל"יחידת המתאבדים" מתחיל להיות קצת מטריד.
אני יכול לכתוב לכם מניפסט שלם על למה כל סצינה בסרט הזה לא עובדת, אבל עדיף שנתמקד בבעיות הגדולות. העיקרית שבהן היא שאין לו מושג איזה סרט הוא רוצה להיות. "המומיה" המקורי היה סרט אימה, והגירסה עם ברנדון פרייזר מ-1999 היתה סרט הרפתקאות קומי. המומיה 2017 לא מרגיש כמו הרפתקה, אלא פשוט מעבר בין סצינת אקשן גדולה ורועשת אחת לזאת שאחריה. מדי פעם הוא מנסה להיות סרט אימה בעזרת כמה הקפצות זולות. ברגעים אחרים הוא מנסה להיות סרט קומי בשיטה מעצבנת שהוא גונב בלי בושה מ"זאב אמריקאי בלונדון". בתור הסרט הראשון ביקום הקולנועי הזה, אני מניח שהסרט אמור להכתיב את הטון של הסרטים הבאים, אבל אם לשפוט על פיו הסרט הבא ביקום הזה יכול להיות כל דבר בין קומדיה רומנטית לסרט סלאשר.
כל השינויים האלה בטון מבלבלים גם את טום קרוז, שאני לא זוכר מתי ראיתי אותו כל כך אבוד בסרט. מה שמרשים בקרוז זה שגם בגיל 55 הוא מקפיד להשתתף בעצמו בסצינות פעלולים, הפעם בסצינה מרשימה בתוך מטוס מתרסק שאותה ראיתם בכל טריילר. הבעיה היא שזו סצינת האקשן היחידה שנראית אמיתית. סצינות האקשן האחרות יכולות להיות מתוארות כולן כ"טום קוז בורח מדברים", בין אם זה בריצה, נהיגה או שחייה. בסרטים אחרים קרוז במיטבו בקטעים כאלה, אבל כאן הסצינות האלה כל כך מבולגנות, מכוערות ומסיחות דעת שהן "בולעות" את הכוכב של הסרט.
סרט כושל אחד הוא רק סרט כושל אחד; במקרה של "המומיה", קשה להאמין שהסרט הזה לא יפיל איתו יקום שלם. אפילו לפני שהסרט הראשון הוקרן על מסך, יוניברסל היו כל-כך בטוחים שהיקום הזה יצליח שהם החתימו שחקנים מפורסמים כמ ג'וני דפ וחווייר בארדם לגילום מפלצות שונות בסרטים עתידיים. הם כנראה גם הניחו שהסרט הזה יצליח אם אנשים יראו את טום קרוז על הפוסטר. אך למרות שלקרוז היו הצלחות בעבר עם משימות בלתי אפשריות, להציל את הסרט הזה היא לא אחת מהן. "המומיה" הוא מבולגן, רועש, מבלבל והכי גרוע – מנסה להיות כל מיני דברים שונים בבת-אחת, ונכשל בלהיות כל אחד מהם. במקומכם הייתי מוותר על המתאבן הזה ועובר לאירוע אחר. כל אירוע אחר.
