"אני אוהב אותך, אתה שונא אותי": ביקורת הסדרה ...

"בשנת 1988 יצרה שריל ליץ' מפלצת" - זהו הציטוט הפותח את הדוקו החדש שמתיימר לחשוף את הצדדים האפלים שמאחורי התחפושת של בארני הדינוזאור הסגול. מזה שנים שהאינטרנט מלא בסיפורי אימה וספקולציות סביב תכנית הילדים האהובה משנות ה-90, "החברים של בארני" וכעת סדרת הדוקו החדשה שעלתה לאחרונה ב-yes מעלה את אחת השאלות המוזרות שתשמעו: "איך הפכה בובה של דינוזאור סגול לדמות שנואה ברחבי העולם?". ובכן זו שאלה נהדרת, רק חבל שאת התשובה עליה לא נקבל במהלך הסדרה.

אחרי מונטאז' שמנכיח את הטראומה (המוגזמת יש לומר) של צוות הסדרה וגם מסביר את משמעות השם של הדוקו כהומאז' למשפט הפותח את שירו המוכר של בארני, ניגשים לעניין. הסיפור מתחיל בשריל ליץ', אמא שחיפשה דרך להעסיק את בנה הסקרן בן השנתיים פטריק, בתקופה שלא היו אייפונים או יותר מדי ערוצים מתוחכמים לילדים. האמא הצעירה מחליטה ליצור סדרת טלוויזיה לילדים, אחת כזו שתצליח לתפוס את תשומת ליבם. אחרי כמה גלגולים התקבלה צורת הדינוזאור שהבחירה בו היא ניגוד מעניין - מצד אחד יצור אכזרי שילדים אוהבים בגלל המפלצתיות שבו ומאידך נעשתה כאן עבודה להפוך אותו ליצור חברותי ואוהב.



מהר מאוד בארני הגשים את הייעוד שלו בקרב הקהל הצעיר. הילדים מאוד אהבו אותו, ההורים? קצת פחות. במחשבה ראשונית ייתכן כי כל האהבה והלבביות שהתאמצו כל כך להציג על המסך הייתה יותר מדי בשביל המבוגרים ואפשר להבין למה. דינוזאור סגול ונוירוטי שהמטרה שלו היא להפיץ אהבה, יכול בקלות להפוך ללעג ואפילו לדמות שמתויגת כמעיקה בעיני הקהל המבוגר יותר.