אי אפשר להפסיק לצפות ב"הצופה". הבעיה היא שתשכחו אותה מיד לאחר מכן

הבית שבשדרה 657 בווסטפילד, ניו ג'רזי, יזכר כסיוט של הזוג דרק ומריה ברודוס. הסיפור על הזוג הבורגני שרכש את בית חלומותיו רק כדי לגלות שהוא רדוף על ידי דמות המכנה עצמה "הצופה", הפך בשנת 2018 לכתבה נרחבת במגזין The Cut על ידי העיתונאי ריבס ווידמן (עוד קודם הוא הפך לסרט של רשת לייף טיים בשם "The Watcher"). ובאמת, יש כאן את כל המרכיבים הדרושים כדי ליצור סיפור אימה נהדר: זוג אמיד שעוזב את העיר הסואנת (מנהטן) לטובת חיים שקטים בפרברים ובית שנראה מרשים מבחוץ אך במהרה מתגלה כי נרדף במשך שנים על ידי אותו/ה "צופה". כבר על הנייר, ה"צופה" נשמע בדיוק כמו החומרים מהם עשויה סדרה ממוצעת של ראיין מרפי, מי שעוד לפני חוזה המיליונים שלו עם נטפליקס כבר יצר סדרות אימה שבמרכזן בתים, בעיקר במסגרת המותג המצליח "סיפור אימה אמריקאי".

אל "הצופה" מגיע ראיין מרפי אחרי ההצלחה המסחרית הכי גדולה שלו בשנים האחרונות ואולי בכלל - "דאהמר - מפלצת: סיפורו של ג'פרי דאהמר", הסדרה אודות אחד הרוצחים הסדרתיים המתועבים בתולדות ארה"ב הפכה במהירות לאחת המצליחות בתולדות נטפליקס. למרות שעל פניו אפשר לשייך את שתי הסדרות לאותו הז'אנר (סיפורים אמיתיים שגובלים באימה), קשה לחשוב על קצוות שונים יותר ביצירותיו של מרפי. בעוד הראשונה השתדלה להביא אל המסך תמונה מדויקת ככל הניתן של האירועים האמיתיים, הלהיט החדש של מרפי נוקט בגישת היד החופשית בדרך שבה הוא מתאר את המציאות. לצורך העניין (וכמובן לטובת הרייטינג) הוא גם שינה את שמות הדמויות וליהק קאסט נהדר של שחקנים ושחקניות, אנסמבל שרק מרפי מסוגל להביא אל המסך.