איתמר בן גביר כמעט שכנע אותנו שהוא סתם דובי חמוד. ואז נזכרנו שהוא מעריץ של רוצח המונים

איתמר בן-גביר הוא פוליטיקאי מזן שטרם הכרנו. למעשה, הוא בכלל לא פוליטיקאי. זה לגמרי משחק לטובתו, גם ציבורית וגם תקשורתית. אם מתעלמים לרגע מהאידיאולוגיה ומההיסטוריה הפלילית שלו - קל מאוד להתאהב בדמות הדובון-אכפת-לי החביב שהוא מוכר לאחרונה. זה בא לו בקלות, זה מי שהוא. אין לו לוק של פוליטיקאי, אין לו דיבור של פוליטיקאי ואין לו פילטרים של פוליטיקאים. במציאות שבה פוליטיקאים הפכו ליצורים כל כך בזויים בעיני הציבור הישראלי, בטח אחרי ארבע מערכות בחירות בזבזניות והקמת הממשלה הגדולה והמיותרת בתולדות המדינה, כל אדם שמצטייר כאנטי-פוליטיקאי נראה כמו הרע במיעוטו.

הבעיה היא שיש גבול לכמה שאפשר להתעלם מהאידיאולוגיה ומההיסטוריה. בריאיון שנתן בשנת 2015 לעוזיאל סבתו בערוץ 7 הוא סיפר על העבר הפלילי העשיר שלו. "מאות פעמים נעצרתי, יצאתי 46 פעמים זכאי, 7 פעמים מורשע, מספר שיא של זיכויים במדינת ישראל", הוא התרברב בגאווה. מאחורי החיוך הגאה מסתתר עבר של הרשעות בפלילים בגין התפרעות, השחתת מקרקעין, הסתה לגזענות ותמיכה בארגון טרור. עם תיק פלילי כזה לא היה לו שום סיכוי לקבל עבודה כמחלק עיתונים או קופאי בסופר, אז הוא נאלץ להפוך לחבר בפרלמנט שלנו. לתפארת מדינת ישראל. לא מדובר בנלסון מנדלה המקומי, אלא באדם שעד לפני שנה החזיק בסלון ביתו תמונה של רוצח ההמונים המתועב ברוך גולדשטיין. אדם בוגר, משכיל, חבר כנסת נבחר, שבחר להעריץ טרוריסט שרצח 29 בני אדם. מתוכם שישה ילדים בגיל שלא מקבלים בימינו חיסון לקורונה.